<h1>הפרדס לרש"י הלכ' יו"ט</h1>
<h2>דף לט:</h2>
ודורון שהביא גוי לישראל בין ירק ובין כל פירות שבמינן מחוברין לקרקע אסורין עד הערב בכדי שיעשו. וכן דגים. ובשני ימים של ראש השנה אסורין בזה ובזה. ואם יבשים מותרים. ואם הביאום מחוץ לתחום אסורין בין לחים בין יבשי[ם] למי שהביאן] ואוכל מהם ישראל אחר.
שני ימים טובים של גליות, אחד מחובר לקרקע שנתלש ביום טוב ראשון, כגון ענבים שבצרן. ואחד דגים ועופות שניצודו (מ)[ב]יום טוב ראשון מותרין ביום טוב שני ממה נפשך, הואיל ושתי קדושות הן. דאי יום ראשון קודש [ו]ב' חול (ו)מותרין במוצאי י[ום] ט[וב] ראשון בכדי שייעשו. ואם יום ראשון חול ושני קודש כ[ל] ש[כן] שהן מותרין דחול מכין ליום טוב. וכן ר' נוהג. ומביא ראייה לדבריו מהא דגרסינן במסכת ביצה בפ' ראשון [ד' ע"ב] איתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה וכו'. ואמרינן [ה' ע"ב] הילכת(ה)[א] כרב בין לקולא בין לחומרא. ועוד דאמרי[נן] [ו' ע"א] [גבי] שני ימים טובים של גליות שאירע יום שני בערב שבת ולא הניח עירובי תבשילין [מ]בחול, מניח אדם עירובו מיום טוב לחבירו ומתנה עליו, אם היום קודש ומחר חול אין בדברי כלום, ואינו [צריך ל]עירוב דחול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין י[ום] ט[וב] מכין לחול. ואם היום חול ומחר קודש (עירובו עירוב) [תהי עירובי עירוב]. אלמא שתי קדושות הן ואחד מהן חול. ועוד דגרסי[נן] בעירו[בין] ההוא בר טביא דאתי (ב)בי ריש גלותא דאיתיציד מיום טוב ראשון ואישתחיט ביום טוב שני, רב נחמן ורב חסדא (אכיל) [אכלו], ורב ששת לא אכיל, מאן דאכל סבר שתי קדושות הן, מאן דלא אכיל [סבר] משום דתני איסי וכן היה רבי יוסי אוסר בשני ימים [טובים] של גליות, דקסבר קדושה אחת הן. ושמע (מינא) [מינה] [ד]מחובר שנתלש בי[ום] ט[וב] א' מותר בי[ום] ט[וב] ב' ממ[ה] נ[פשך]. ואל תשיבני ממאי דצריך להמתין בכדי שי(י)עשו, כלומר, אם נצודו ביום טוב ראשון לערב ב', למוצאי י[ום] ט[וב] ראשון אסורין עד שיעכב ויאחר מעט כשיעור. שי(י)עשו לקיטתן, דיום טוב ראשון קודש הוא ובעינן שלא יהא מהנה כלום הנאה מיום טוב לחול. ואם ניצודו בשני, לערב של יום טוב שני נמי אסורין בכדי שי(י)עשו, דאימר קודש הוא. ואם שבת הוא אסורין עד מוצאי שבת בכדי שי(י)עשו. מפי' רבינו. ובדבר שאין במינו מחובר, אי נמי [יש במינו] מחובר, אלא שכבר ניכר שנתלש מאתמול שהיה חול מותר [מיד] אם בא בתוך התחום. ואם [בא] מחוץ לתחום אסור עד הערב בכדי שיעשה הבאתו לתוך התחום. ואי אתא אדעתא דגוי אפי' מחוץ (לעיר) [לתחום] שרי לאלתר [כיון שאין במינו במחובר]. [אי נמי הבא] מחוץ לתחום שאמרנו שהוא אסור, אם בא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר מיד. וכבר פסקה רב פפא גוי שהביא דורון לישראל וגו'. ועוד מההוא ליפתא [עירובין מ' ע"א] דאתא למחוזא נפק רבא חזייה דהוה כמישא, אמר הא ודאי מאתמול עקירא. ואי משום חוץ לתחום אדעתיה דגוי אתא, ושרייה רבא למיזבן מינייהו, בלא סכום מקח אלא סתם ולאחר המועד יעשה עמו חשבון.
<h2>דף מא:</h2>
ספינה שבאה בשבת. יהודי שבא בספינה וקרבה ספינה לנמל בשבת, ועמדו המלחים כבש לעלות ולירד בו, ולא בשביל ישראל, כך הדין, אם היו יודעין שכששקעה החמה היו בתוך התחום בתוך אלפים אמה מותר להן לישראל לצאת מן הספינה ולילך לביתו בשבת, ואם לאו אסור. שכך שנינו מעשה היה ולא נכנסו לנמל עד שחשיכה, אמר[ו] לו לרבן גמליאל מה אנו לירד, אמר להם [מותרים אתם] שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא תחשך. ואי משום כבש, שנינו [שבת קכ"ב ע"א] מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו בספינה ועשה גוי לירד בו כבש וירדו אחריו זקנים. זה הכלל, כל זמן שהגוים עושים דבר לעצמן ישראל מותר להשתמש בו.
